והמשכיל בעת ההיא לא יידום 

החמור והסוס

       החלטתי לקרוא את ספר הספרים. כן, ספר הממחיש את ההווה המתעתע לעומת העבר "הברור" כפי שמתואר בתנ"ך.

        לאחרונה נתקלתי בסטטיסטיקה אמתית שסותרת את הסטטיסטיקה של ההונאה עצמית של ממשלתנו היקרה מאחורי נתוני שיעור האבטלה בישראל. בסטטיסטיקה הזו נמצאים מונחים המציגים תמונות מצב חלקית בלבד, המסתירה את הבעיות האמתיות של שוק העבודה הישראלי. למה הכוונה ? היו שם מספרים על שיעור המובטלים במשק הישראלי, והיטבתי להבין שלא באמת מספרים לנו כמה מתושבי ישראל עובדים באמת, ולא כמה עובדים במה שאפשר לכנות עבודה של ממש. מחשבתי קפאה קמעא ,כאשר סירבה להאמין לפלאות הצגת נתונים שקריים כי הנתונים הבאים יציגו את האמת העירומה ויקברו קבורת חמור נתונים אלה של קברניטי הממשלה.

        כל אימת המשיכי לקרוא, חוויתי מבעד לספרות לראשונה סחי והבנתי שעוד חוש שבגופי הפעלתי לראשונה בקריאת ספר. שוק העבודה הישראלי מנפה יותר ויותר בשנים האחרונות עובדים פוטנציאליים בגילאי הביניים 45-60 (עקב שכרם ועקב שינויים טכנולוגיים למשל) שמתאפיינים בניידות, ברמת השכלה גבוהה, ביכולות טכנולוגיות גבוהות ,אשר חווים קושי רב במציאת עבודה חדשה. קרוב ל- 50% מאנשים בני מעל גיל 50 אינם עובדים. הם מכונים "בלתי מועסקים" ואינם זכאים לדמי אבטלה. קבוצת המבוגרים הצעירה יותר, של גילאי 55-60,לפני פרישה מלאה לפנסיה מהווה כ- 18 אחוז מכלל האוכלוסייה. תמונה מוחשית של הסירחון העלתה את הספרות וההסתברות כי גברים בגילאי הביניים למצוא עבודה היא כ- 45% לערך עקב עליית הגיל. על אלה נוספה שוב בעיית המגדר של המין החלש(האמנם?) שאצלו המצב חמור עוד יותר וכי ההסתברות של נשים בגילאי הביניים למצוא עבודה צונחת ל30% לערך. ככל שהגיל גבוה יותר המספרים צונחים קיצונית. על אלה נוספו המספרים המכריעים כי שיעור המועסקים שעובדים בהיקף מלא בדרך כלל בקרב הגברים, הנו-87.2%, ובקרב הנשים שיעור זה 69.1%.

       אני מפקפק ביכולת השלטון בישראל לעמוד בפני האתגר של כבוד האדם וסולידריות לאוכלוסיית ישראל על גווניה ביצירת תכנית לאומית להעסקת גילאי 50 פלוס בישראל כמו על רקע העובדה כי שיעור אוכלוסיית בני ה-60 ומעלה יגדל לרמה של כ 25% בשנת 2050, חובה להבין כי מדובר בשבר תעסוקתי עמוק בישראל על כל ההשלכות ממנו. תוחלת החיים בישראל, כמו בכל העולם המערבי עולה, ומנגד שנות העבודה מתקצרות כיום.

       והרי החדשות ועיקרן תחילה: החל משנת 2018 מרואיינים בכל חודש כ-20,000 אנשים בני 15 ומעלה. מן העיתונות הכלכלית עולה כי הנתונים נכון לתחילת 2019 מצביעים על העובדה התמימה כביכול כי דמיוני אינו מתעתע בי ואכן היו קשים לעיכול הנתונים כי 64.1% אחוז בני ה-15 ומעלה בישראל  נמצאים בכוח העבודה שעומד על (כ-60% מהנשים ו-68.3% מהגברים). במלים אחרות,36% מתושבי ישראל בגיל 15 ומעלה אינם בכוח העבודה וגם אינם נחשבים למובטלים. סטטיסטיקה זו ריגשה אותי עד פלצות. מעולם לא הצליחה סטטיסטיקה לרגש אותי בנושא שעוסק בעצם קיומנו כמדינה. אני מבקש כי כולנו נעבור ממילים למספרים ומדי חודש נעיין בפרסום הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל. או אז אולי נבין כי מדינה במצב מלחמה תמידי כאשר 21 מדינות ערביות חובקות אתה עם 400 מיליון מוסלמים - איננה יכולה להרשות לעצמה 36% בלתי מועסקים בכלל מאוכלוסייתה , ועל אחת כמה וכמה כ- 20% מגברים ונשים שאינם עובדים בהיקף מלא.

        ולהתהדר ב 4% אבטלה ? כבר אמרתי ? דמי אבטלה משולמים על 7 חודשים ומי שלא מצא עבודה לא נכלל במניין המובטלים. הבנתם?

והמשכיל בעת ההיא לא יידום.